top of page

שני צוותי הוראה בשני בתי ספר בעיר בחרו לעשות כך השנה. צוות ביה"ס "הראל", שזוהי שנתו השנייה בתהליך המתקיים בליווי צוות מקצועי מטעם "קריית אדם" בלוד, וצוות ביה"ס "אלרשדייה" שחווה בשנה שעברה טעימות מהתכנים, ובחר השנה להעמיק בתהליך.

הנה מספר אמונות אותן ניסח לעצמו צוות ביה"ס "אלרשדייה". ניסחו – במובן של הליכה לאורם בדרך משותפת – "כל תלמיד הוא הזדמנות ללמידה אישית רפלקטיבית" וגם – "אנחנו עובדים עם בני אדם – 'ילדים'".

איזה יופי! וכמה עומק!

ומדברי החברים בצוות ביה"ס "הראל" – לצד חשיבותן של ההשתלמויות הדיסציפלינריות הבנתי כמה חשוב לפתח את המורה כאדם, ולדבר על הערכים שלו, התובנות, והתפתחותו האישית הרגשית", וגם – "כל הדברים שהיו אצלי בתת מודע, אני עושה במודע. אני נזכרת שוב ושוב למה אני פה ולמה אני עושה את מה שאני עושה", ו–"את מה  שקורה פה בקבוצה, אני משליכה בקווים מקבילים לילדים שלי בכיתה".

נכון, מטרתנו הסופית היא לחנך ילדים, לקיים תהליכי הוראה משמעותיים, להוביל ללמידה והישגים. לשם כך אנחנו לומדים פדגוגיה ומכוונים את למידתנו לתחומי הדעת, האסטרטגיות וגם האקלים. ההזדמנות שניתנה בעיר, בעידודה של הפסג"ה, לקיים תהליך פיתוח מקצועי, שהדגש בו הוא על האני של המורה, על האישי,  על הפנימי והמפגש של כל. אלה עם התלמיד, ההורה, החברים בצוות, יש בה כדי לעשות את ההבדל ולהשביח את עשייתנו המקצועית.

אני, אמפתיה ופסיכו-פדגוגיה

במעשה החינוכי

איריס הלפרין, מנחה ב"קריית אדם" בלוד

בטח חשבתם פעמים רבות על מקומם של התהליכים הפסיכולוגים במעשה ההוראה הפדגוגי...

ואולי אף שאלתם מה מקומן של האמונות שלנו על מעשה ההוראה על התלמידים?

על תחום הדעת אותו אנו מלמדים?

ועד כמה הרגשות ההדדיים משפיעים על מערכות היחסים בין מורה לתלמיד?

פסיכולוגיה? פדגוגיה? הילכו שניים יחדיו?

ילכו גם ילכו, ויהפכו לפסיכו-פדגוגיה. אותה תפיסה המיישמת את המודעות לרגשות מתעוררים ולעמדות המתעצבות ביחסי הגומלין של תהליכי הוראה למידה.

והידע הפסיכו-פדגוגי מה תפקידו? הוא זה העוזר לנו לזהות את ההשפעה ההדדית של משימות הלמידה-הוראה וההיבטים הרגשיים אצל הלומד ואצל המלמד בתהליכי ההוראה-למידה.

אז תגידו, כמה פעמים דיברתם רק על עצמכם במסגרת תפקידכם בתוך המערך החינוכי, מין דיבור פסיכולוגי כזה? כמה פעמים שמתם את עצמכם במרכז, ביצעתם תהליכים אינטרוספקטיביים (התבוננות פנימה) ולא רק רפלקטיביים (התבוננות אחורה)? ומתי בחנתם את אמונותיכם ורגשותיכם במעשה ההוראה, עוד טרם המחשבה על מערך השיעור והמשימה והתלמיד? וכמה מקום נתתם לאמפתיה ביחסים שלכם עם תלמידיכם? אמפתיה שאין כוונתה רק לראות את הדברים דרך נקודת מבטו של השני, אלא כזו "המשאילה" את עצמכם לטובתו של תלמידכם, כזו המאפשרת השתקעות באחר וביטול זמני של האני.

bottom of page