בס"ד
מדרשי חז"ל בנושא עצים לט"ו בשבט
ד"ר אתי רוזנטל
ט"ו בשבט הגיע... חג לאילנות...
מעבר להוראת התורה והמצוות, תכליתו של המדרש הינה הקניית ערכים אישיים ולאומיים, הקניית חכמת חיים ומידות טובות- הדרך שילך בה האדם.
ריכזנו לשימושכם מדרשים בנושא עצים ופעילויות נוספות לחג לשילוב בעשייה החינוכית בכיתה.
'וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל'; אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל:
אף על פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב, לא תאמרו: נשב ולא נטע, אלא הוו זהירים בנטיעות... כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם היו נוטעים לבניכם, שלא יאמר אדם: אני זקן, כמה שנים אני חי, מה אני עומד ומתיגע לאחרים? למחר אני מת!...
לפיכך לא יבטל אדם מן הנטיעות, אלא כשם שמצא - עוד יוסיף ויטע, אפילו יהיה זקן.
(מדרש תנחומא, פרשת קדושים).
המדרש מכוון אותנו לקבל אחריות מתמשכת לקיומו של עולמנו – להתייגע כדי שיהיה זה עולם מתוקן ופורח גם בעתיד לבוא, גם בעולמם של צאצאינו שיבואו אחרינו.
הגפן
אמר רבי שמעון בן לקיש: למה נמשלו ישראל לגפן?
אשכולות שבה אלו תלמידי חכמים.
זמורות שבה אלו בעלי בתים. עלים שבה אלו עמי הארץ.
קנוקנות שבה אלו ריקנים שבישראל
ואלמלא העלים לא התקיימו האשכולות.
על פי תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף צ"ב עמוד א'
זמורות - ענפי הגפן
קנוקנות - ענפי הצמח המטפס הנצמדים לבסיס עליו הוא נשען ואינם נושאים פרי
התאנה
למה נמשלה תורה לתאנה? אלא כל הפירות יש בהם פסולת: תמרים יש בהם גרעינים, ענבים - יש בהם חרצנים, רימונים יש בהם קליפין (קליפות), אבל תאנה כולה יפה לאכול.
ילקוט שמעוני, יהושע א', רמז ב', בשם "ילמדנו"
התמר
על הכתוב "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה" אמר המגיד ממזריטש: "שני מיני צדיקים הם. הללו קרובים אצל כל הבריות, מזהירים ומלמדים אותם, והללו יושבים לבדם על התורה. הראשונים נושאים פירות מזינים כמו עץ תמר, והאחרונים הם כמו הארז, נעלים ועקרים" (מרטין בובר, אור הגנוז, 1979, עמ' 109)
התמר וניצולו:
בעת העתיקה השתמשו בכל חלקי העץ לצרכים שונים. חז"ל התפעלו מ"ניצול המשאבים" של התמר ואמרו: "מה תמרה זו אין בה פסולת, אלא תמריה לאכילה, ולולביה להלל, חריות לסכוך, סיבים לחבלים, סנסנים לכברה, שפעת קורות להקרות בהם את הבית כך הם ישראל אין בהם פסולת" (בראשית רבה (וילנא) פרשה מא ד"ה )
התמרים שמשו לאכילה ולהכנת דבש תמרים.
על הלולבים מברכים בחג סוכות את ברכת ההלל .
חריות הם כפות התמרים. כף תמר היא למעשה עלה גדול. בכפות התמרים נהגו לסכך את הסוכות.
סיבים – אלה הסיבים העוטים את הגזע מהם הכינו חבלים.
סנסינים – הם ענפים דקים וחסרי עלים המחזיקים את התפרחת.. לאחר נשירת הפרחים בזכר או הפירות בנקבה השתמשו כרצועות לכברה (נפה גדולה לניפוי גרעיני חיטה מלכלוך ואבנים).
מגזעי התמר בנו סוכות וקורות, בעיקר לאחזקת הגגות.
מתוך: מדרשת
לחצו למקבץ פעילויות בנושא ט"ו בשבט
חזרה לעמוד הכתבות
