​

הלומד המילולי, החזותי, השמיעתי והתנועתי בכיתה ההטרוגנית

​

ד"ר עובדיה מרגלית

​

בית הספר סנט ג'וזף בלוד מקיים פיתוח מקצועי העוסק בפיתוח מיומנויות הוראה דיפרנציאלית בכיתה הטרוגנית.

 

מטרות הפיתוח המקצועי:

1. לקדם הוראה דיפרנציאלית בכיתה הטרוגנית .

2. לקדם תלמידים שאינם שותפים פעילים בשיעור, תוך גיוון בדרכי הוראה.

3. לפתח מודעות של המורים למגוון אוכלוסיית התלמידים בהרכב הכיתה.

 

המורות נחשפו לסגנונות הלמידה הבולטים:

 

הלומד החזותי: תמונות מספרות לי

ללומד החזותי (כ-65 אחוז מכלל הלומדים)  קל יותר לקבל מידע חדש בתמונות, דיאגרמות, טבלאות, סרטים, ספרים ותדפיסים - כל אמצעי שבו כלי הקליטה המרכזי הוא העין. הוא זוכר תמונות בספר יותר מאשר מילים ששמע (אם כי מילים שקרא הוא לרוב זוכר מצויין). הוא בדרך כלל מקפיד על לבושו, ונהנה לצייר, לשחק בלגו ובפאזלים. עוד מאפיין שלו - הוא יכול ללמוד במשך זמן רב מאוד.

הלומדים החזותיים מתחלקים לשניים: חזותי-מילולי (שנוטה להעדיף אמצעים כמו ספרים או תדפיסים וזוכר היטב מילים כתובות), וחזותיים לא מילוליים, שמעדיפים תמונה או שרטוט. בעת הלמידה, הלומד החזותי ישתמש באיורים ותמונות, ישתמש בצבעים (מארקרים) כדי להקל על עצמו, יסמן מילים ומושגי מפתח, יכתוב לעצמו הערות, רשימות וראשי פרקים.

כדי לסייע לו ללמוד, כדאי לעודד אותו:

• לשבת קרוב למורה, כדי לראות את שפת הגוף והבעות הפנים שלה, ולהימנע מהסחות דעת חזותיות.  

• לרשום במהלך השיעור.

• לתרגל לבד, במקום שקט, ולא עם קבוצת למידה.

• להשתמש בצבעים ובמארקרים, גראפים, טבלאות ותרשימי זרימה.

• למצוא סרטים, סרטי וידיאו ומחזות שנלמדים בכיתה כסיפורים, כדי לחזק את הלמידה.

 

הלומד השמיעתי: אתה רוצה לדבר על זה?

הלומד השמיעתי הוא הילד שקולט נפלא בלי לרשום בכיתה דבר, ולפעמים אפילו בלי להכין שיעורי בית. מספיק להגיד לו משהו פעם אחת - והוא זוכר. הוא חושב במילים, ולומד באופן המיטבי באמצעות הרצאות, דיונים, שיחות והקשבה.

כישוריו הבולטים הם דיבור, כתיבה, סיפור סיפורים וכל מה שקשור בשפה. הוא אלוף הטריוויה, ויכול לדבר על כל דבר בלי להתכונן מראש - ובדרך כלל גם לשכנע אחרים בעמדתו. לא פעם הוא גם בעל חוש הומור מפותח וכישרון מוזיקלי.

 על אף שכלי הקליטה העיקרי של הלומדים השמיעתיים הוא האוזן, חלק מהם הם גם קוראים טובים. הלומד השמיעתי מוסח בקלות מרעשים, אבל קשה לו גם להתמודד עם שקט ארוך בכיתה. לא קל לו לחכות שהמורה תסיים לדבר (והוא יוכל לדבר בעצמו), להימנע מביטוי רגשות באופן מילולי, ולהבחין בפרטים. הוא אוהב לקרוא בקול מידע או להסבירו לאחרים. מפני שהוא נוטה לא פעם לדלג על פרטים בזמן קריאה, אפשר לראות אותו מוליך אצבע על פני השורה בזמן קריאה. כ-30 אחוז מבין הלומדים הם "שמיעתיים".

כדי לסייע לו ללמוד, כדאי לעודד אותו:

• להיות נוכח בכל השיעורים.

• להשלים בעזרת חברים את מה שצריך להיות רשום במחברת

• ללמוד בקבוצות.

• לזכור את הדוגמאות המעניינות, הבדיחות והסיפורים ששולבו בשיעור.

• להשתמש באצבע או בעיפרון מחודד כדי לעקוב אחרי החומר שנקרא ולא לדלג. זה חשוב בעיקר במתמטיקה.

 

הלומד התנועתי-מגעי: אל תגידו לו לשבת בשקט

 רק חמישה אחוזים מהילדים הם לומדים תנועתיים. הלומד התנועתי זוכר מידע ומעבד אותו על-ידי תנועה במרחב ומגע בסובב אותו. אלה הילדים שמראים בידיים ובגוף יותר מאשר במילים; אלה שנוגעים בכל דבר, מפרקים ובונים. הלומדים התנועתיים שולטים לרוב היטב בגופם (ספורטאים, שחיינים ורקדנים טובים), יש להם ידיים טובות, וכשהם לומדים משהו חדש הם מעדיפים קודם כל להתנסות בעצמם.

 קשה להם מאוד לשבת בשקט ו"לשמור את הידיים שלהם לעצמם," והם נוטים לדבר עם אחרים תוך כדי עשיית משהו אחר. בגלל זה, לצד העובדה שמכ ערכת החינוך לא בנויה לדרכי הלימוד שלהם, לא פעם מגדירים אותם כתלמידים מתקשים, ומבלבלים בינם לבין ילדים עם בעיות קשב וריכוז ולקויות למידה.

 ללומד התנועתי-מגעי קשה במיוחד לשבת בשקט, קשה לו לתקשר בלי להיות קרוב פיזית לאחר, להתמיד בפעילות אחת לטווח ארוך, ולהיזכר במה שראה או שמע (קל לו יותר להיזכר במה שעשה). לעתים קרובות הלומד התנועתי מתקשה בכישורים בין אישיים, בכתיב ובכתב יד שוטף וקריא. כדי ללמוד, הלומד התנועתי ינוע במרחב כשהספר בידו, ישתדל לקרוא חומר שכתוב בקצרה, ישתמש בטכניקות זכירה שדורשות מגע, תנועה ופעילות ידיים. 

כדי לסייע לו ללמוד, כדאי לעודד אותו:

• ללמוד על-ידי עשייה וחקירה פעילה.

• לבחור למטלות בית בניית מודלים או הדגמות לכיתה (במקום דו"ח כתוב).

• לשבת קרוב למורה, כדי להיות ממוקד בלמידה.

• אם יש אפשרות, להעדיף למידה התנסותית (כמו מעבדות וסדנאות) על פני הרצאות.

• ללמוד פרקי זמן קצרים, לעשות הפסקות תכופות ולשנות מיקום בכל הפסקה.

• במקום לסכם את השיעור במחברת, לכתוב הערות בצורת מילות מפתח, או במקום מילים, לצייר או ליצור טבלה.

• לא לשים לב לשגיאות כתיב!

• להשתתף בקבוצות למידה קטנות – בנות שניים-שלושה חברים.

• להשתמש במחיאת כף, רקיעה או ניתור כדי לחלק הברות במילה או ספירה במתמטיקה.

• בכתיב - לכתוב בחול, לעצב אותיות בפלסטלינה. במתמטיקה - לספק חפצים ממשיים לביצוע תרגילי החשבון.

 

ולמי הכי קל ללמוד בבית הספר?

נכון שכ-65 אחוז מהתלמידים הם לומדים חזותיים, אבל מערכת החינוך, טוענת עדנה ענב (בספרה "הורים במבוך - איך תהיו שותפים פעילים להצלחת ילדכם בבית הספר"), מתאימה ללומד השמיעתי יותר מכל. "רוב השיעורים הם פרונטליים, ודורשים בעיקר הקשבה," היא אומרת. "הלומדים החזותיים עוד מסתדרים, אבל המדאיגים מכולם הם הלומדים התנועתיים. אפשר לקדם את הלומד התנועתי אם רק נבין שהוא כזה, ואז נאפשר לו ללמוד במרכז למידה שמשלב פעילויות שונות, או אם נצרף אותו לקבוצת למידה יחד עם לומד שמיעתי."

אני רק מקווה שהורים יקראו, ויבינו שאין טעם לכעוס על הילד שלהם אם הוא לא מבין גם כשאומרים לו אלף פעם או מתרוצץ תוך כדי דיבור. במקום זה, שימצאו איתו את הדרכים בהן קל לו יותר ללמוד... 

 

המרצה, ד"ר מרגלית עובדיה, מספרת כי המפגש האחרון (תמונות מצורפות) עסק בפיתוח מיומנויות כתיבה על פי מדרש תמונה תוך מתן מענה דיפרנציאלי לשונות התלמידים בכיתה על פי סגנונות הלמידה של כל אחד ואחד.

התלמיד "החזותי" מביט על התמונה ומפרש, "המילולי" ו"השמיעתי" מספרים את הסיפור בע"פ וכותבים. הלומד "התנועתי" מסדר את התמונות לפי הרצף ההגיוני.  

"היה מעניין לראות את המורות דנות ומנסות להחליט מהו רצף התמונות הנכון. כל אחת מהן העלתה טיעונים המחזקים את דעתה. כך התנסו המורות והרגישו איך חווים התלמידים בכיתה פעילות דומה".

 

 

 

בבליוגרפיה:

קישור