בס"ד
הנושא השנתי - שנת ה70 לעצמאות מדינת ישראל - מסמך חשיפה של מנכ"ל משרד החינוך, המזמן חשיבה ליוזמות חינוכיות בנושא
מנהל/ת, מורה וגננת היקר/ה
שלום וברכה,
בשנה הקרובה תחגוג מדינת ישראל שבעים שנות עצמאות. אנו, במערכת החינוך, נעסוק בנושא בלמידה רצופה לאורך כל השנה, בכלל תחומי הדעת. הציר המארגן יהיה "חוקרים את העבר, מוקירים את ההווה, חוזים את העתיד".
לא רק שבעים שנות עצמאות נציין, אלא גם יובל לאיחוד ירושלים, מאה שנים להצהרת בלפור, ומאה ועשרים שנים לקונגרס הציוני הראשון. בשנה הקרובה נחגוג, אפוא, את ניצחונה הגדול של הציונות.
זכתה מערכת החינוך הממלכתית להיות שותפה מרכזית לניצחון זה. אומתנו נבנתה מראש כמבנה שאבן הראשה שלו היא מערכת החינוך. למן היווסדה הוטלה על מערכת החינוך המשימה החיונית של בניית עם. היטיב לבטא זאת אחד ממייסדי ומעצבי חינוך הממלכתי, פרופ' בן ציון דינור, שכשר החינוך השלישי נשא דברים בפני הכנסת בעת דיון על אישורו של חוק חינוך ממלכתי התשי"ג, וכך אמר:
"כל אחד יודע שמדינה היא ארגון של אנשים היודעים לארגן את חייהם, על ארצם ועצמאותם, נגד אויבים ומתנקשים מבחוץ, היודעים לדאוג במשותף לשיפור חייהם, לשמירת מורשתם התרבותית.
משום כך, אין המדינה יכולה לוותר על אחריותה השלמה למטרות היסוד של כל חינוך:
לפיתוח כושרם האישי של אזרחיה לעתיד (דמות האדם); לטיפוח סגולותיהם החברתיות (דמות החברה), ולעיצוב דמותם הלאומית (המורשת הרוחנית). אין המדינה רשאית למסור למישהו אחר את האחריות לעתידותיה, כי חינוך אזרחי המדינה פירושו הבטחת המשך קיומה."
חבריי אנשי מערכת החינוך,
בהביטנו על עברנו ועל ההווה שלנו, אנו רואים את ההישגים האדירים שהשיגה אומתנו בשבעים שנות עצמאותה, בחומר וברוח. אותה שרשרת כמעט נסית של התעצמות, התבססות וריצה מהצלחה להצלחה, היא שתעיד שמערכת החינוך הממלכתית תרמה ותורמת באופן מעולה את חלקה המרכזי להצלחת המפעל הציוני.
ומה באשר לעתידנו?
חוסננו החומרי והצבאי אינו מוטל בספק. אלא שגם חוסנה החומרי של מלכות ישראל הראשונה היה איתן, ובכל זאת התפצלה הממלכה לישראל וליהודה כעבור 73 שנים בלבד. לא אויבינו החיצוניים הם האתגר הגדול המונח לפתחנו כמורים ומחנכים, אלא לכידותנו הפנימית.
בספרו "מדינת היהודים", נשא הרצל את חזונו לגבי מערכת החינוך הממלכתית במדינה שתקום כעבור יובל שנים: הרצל קיווה ש"חינוך הילדים משחר טל ילדותם יהיה בידינו והטינו אותו לחפצנו".
קם חזונו של הרצל והתגשם לעינינו, מיגיע כפינו. אולם מהו אותו "חפצנו"?
חפצנו בדור דעת וערך. דור יהודי ודמוקרטי. דור שיהיה ערוך ומוכן לאתגרי הזמן, משולב היטב במערכת העולמית, ובה בשעה דור השואף לחברת מופת ברוח חזונות הנביאים, ופועל למימושה.
חפצנו בדור שישכיל ליישב מחלוקות פנימיות לפי רוח הפשרה והערבות ההדדית, יישא בנאמנות באחריות המשותפת ויעצב בידיים בוטחות את גורלנו המשותף.
האוצר האנושי העצום, היושב סקרן ופעור עיניים בכיתות הלימוד שלנו, הוא שכדברי דינור יבטיח את המשך קיומה של האומה, וכולו באחריותנו. הצלחנו לטפחו בשבעים השנים האחרונות לתפארה, ונדע לעשות זאת גם בשבעים השנים הבאות. זו משימתנו, זו אחריותנו, ונעשה כל שלאל ידינו להמשיך להצליח בה.
שאו ברכה,
שמואל אבואב
חזרה לעמוד הכתבות