גלגולה של הגדת הפסח

ערכו: דר' אתי רוזנטל ושוש יפת

​

הגדות פסח מתפרסמות, מדי יום כמעט, במגוון של צבעים, צורות, גדלים, דברי הסבר, הרחבות והצעות להפעלה, ועוד כיד המחשבה והדמיון היוצר של רבים. דומה שאין לך עוד חיבור במסורת עם ישראל שזכה למספר כה גדול של מהדורות שונות ומגוונות, בדפוס או בכתבי יד, מסורתיות או חדשניות, צנועות וסגפניות או מפוארות להפליא.

​

התחקות אחר תולדותיה של הגדת פסח, מהתחלותיה הצנועות במאות הראשונות שלפני הספירה ועד לימינו, מאפשרת להכיר את קורות עם ישראל, לפזורותיו ולתקופותיו, שכן למעלה מאלפיים שנות יצירה עומדות מאחורי חיבור זה, המבטא את רוח העם וציפיותיו, תקוותיו ותולדותיו.

​

ההגדה לא באה לעולם ביום אחד ובבת אחת, ושהיא מורכבת שכבות שכבות, כטקסט שהלך והתרחב עוד ועוד. כמעט על כל יחידה בהגדה אפשר לשאול על זמן חיבורה (ולעתים גם על זהות מחברה) ועל הזמן שבו צורפה להגדה, שתי שאלות שאינן בהכרח זהות זו לזו. עדות לרב-שכבתיותה של ההגדה אפשר להביא מן הצורך להתקין לה "סימנים", אשר יבהירו את המבנה המורכב שלה, פרי התהוותה רבת השנים שלא נעשתה על פי תכנית אב מקובלת.

​

המפורסם מבין הסימנים האלה חובר כנראה בצרפת לפני כ-700 שנה: "קדש ורחץ/ כרפס יחץ/ מגיד רחץ/ מוציא מצה; מרור כורך/ שולחן עורך/ צפון ברך/ הלל נרצה". היום אנו יודעים על קרוב ל-20 סימנים נוספים שהתחברו במהלך הדורות מאותה סיבה: להכניס קצת סדר בסדר.

​

נראה שההגדה של פסח נערכה בידי הגאונים במאה השישית או השביעית לפנה"ס. הנוסח הישן ביותר זה שב"סידור רב סעדיה גאון" מהמאה העשירית. נוסח ההגדה מצוי גם ב"מחזור ויטרי" מהמאה ה-11, וב"משנה תורה" לרמב"ם שחובר במאה ה-12. מימי-הביניים נשתמרו כתבי-יד רבים של ההגדה. בדפוס נתפרסמה ההגדה לראשונה בשנת 1482, ומאז יצאו לאור לפחות 3,100 מהדורות שונות, יותר מכל ספר אחר בספרות העברית. ההגדה של פסח נחשבת לספר הדתי הנפוץ ביותר והמקובל ביותר בעם היהודי, ואכן תורגמה לכל השפות שיהודים מדברים בהן.
 

שורשי ההגדה הם בתקופת הבית השני (מאז ימי החשמונאים, כך נראה לומר) ובתקופת חז"ל, עד להעלאת ההגדה הראשונה בתקופת הגאונים על הכתב (ככל הנראה במאה השמינית לספירה). מדובר אפוא בשלוש דרכי-העברה של ההגדה: תחילה בעל-פה, לאחר מכן גם בכתבי-יד ולבסוף בדפוס ובשלוחותיו (עד לאינטרנט).

לקראת סוף תקופת בית שני בא לעולם הטקס המוכר לנו כסדר ליל הפסח, כשהוא כולל מעתה יותר מאשר את אכילת הקורבן בלבד. מאותם ימים הגיע אלינו גם הטקסט הראשון המדבר במפורש בהגדה, הרי הוא הפרק העשירי שבמסכת פסחים שבמשנה, שכבר קבעו עליו חכמים כי הוא מן החלקים הקדומים שבמשנה. הקורא פרק זה במשנה יפגוש בו בכמה קטעים המוכרים מן ההגדה של היום (כגון שאלות "מה נשתנה", אף שלא בנוסח זהה לגמרי לאלה שלנו, או הכלל "שבכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים").

ככל שאנו מתקדמים בזמן ועוברים מספרות הבית השני והמשנה אל התלמודים והמדרשים ומשם אל ספרותם של הגאונים, הולכת התמונה ומתבהרת, ואילו ההגדה הולכת ולובשת צורה מגובשת יותר. במשך מאות השנים שבין חורבן הבית לבין כתיבת ההגדה הראשונה הידועה לנו, היתוספו להגדה (ולא תמיד נדע מדוע ואיך ובכוחו של מי) קטעים כגון הסיפור על החכמים בבני ברק או הדיון על ארבעת הבנים: החכם והתם, הרשע וזה שאינו יודע לשאול.

​

רוצים לדעת עוד?

לקריאה נוספת- מאמר בעיתון הארץ

​

הצעה לפעילות של הגב' זהבה שמש:

א. לקראת פסח מציעה שתבקשו מכל תלמיד ומורה להביא הגדה של פסח של קהילות שונות.

ב. חקרו, השוו, בדקו את הסיפור המשפחתי מאחורי ההגדה.

ג. צרו תערוכת הגדות.

 

סרטון המציג אוסף הגדות הפסח הענק של מרדכי פיש. צפו בשיחה מרתקת, בה הוא משתף אותנו בתחביב המיוחד שלו: לחצו כאן

​

​

​

​

​

​